הצהרת אמן
פז הדס, ילידת 1980, חייה ויוצרת בישראל.
בוגרת לימודי B.E.D באמנות, מדרשה לאמנות, מכללת בית ברל, 2008.
אני יוצרת פסלים בקנה מידה בנונים עד גדולים. אני בונה מחומרים משתנים (דלתות וחלונות, בטון, בדים, זפת, ברזל) אובייקטים בעלי צורות פורמליסטיות.
השפה הפיסולית שלי נשענת על יסודות הפיסול המינימליסטי וההשראה הצורנית הפורמליסטיות מבוססת על ארכיטקטורה קיבוצית משנות ה60-70, שבסביבתה גדלתי והתחנכתי.
העבודות שלי הן מעין מונוליטיים משובשים בחלל, המבקשות לזלוג אל דיאלוג בתוך החלל, אבל נותרות אסורות במשטר הפורמליזם של עצמן. חומרי הפיסול שלי נעים בתווך שבין דלתות וחלונות ישנים, כלומר פתחים אסורים מותרים לבין יריעות זפת ובד. החומרים שמשמשים בחיי היום יום להצבת גבולות, החלונות, הדלתות, הזפת והבטון מעצבים את הגבול בביתנו, הבד משמש כגבול על גופנו.
אני מוציאה את חומרי הפיסול שלי מהקשרם, לדוגמא אלמנטים אדריכלים נוסטלגיים ששימשו בעבר כפתחים מפורקים ומרכבים מחדש ויוצרים אובייקטים, סגורים- פתוחים. הפסלים שלי הם בעלי פרופורציות אנושיות המקיימים מערכת יחסים עם גוף הצופה. ההצבה בחלל והגדול שלהם דורשת מהצופה לנוע ביחס אליהם להסתובב סביבם, להיכנס ולצאת.
העולם שאני יוצרת שואב את השראתו ממגרשי משחקים, כמו גם ממערכת הביוב והניקוז. עולם הדימויים הנ"ל משמש ביצירתי כמערך סימבולי המשקף מערכות יחסים אנושיות, שיש בהן שאיפה לחיבור ותקשורת, אך גם לניכור ובדידות. הפתחים הם עדות לצורך האנושי בחיבור, לצד הגבולות האטומים שבין האני – לאנחנו.
מה שמעסיק אותי ביצירותיי השונות היא היכולות של היחיד, הפרט לזלוג מגבולות עצמו ולקיים דיאלוג, קשר עם העולם האנושי הסובב אותו. בדגש על הסתגרותו של היחיד, הפרט בגבולות עצמו, ביתו. כך גם בפיסול שלי, האובייקטים הם בעלי גבולות ברורים ועל אף הניסיון הנואש לקיים דיאלוג עם הסובב אותם הם נשארים כלואים בתוך המשטחים הפורמליסטים של עצמם. חומרי הפיסול וגם צורות האובייקטים משרתים את האמירה הברורה שבעולם פוסט-מודרני בו הניכור והבדידות שולטים, הניסיון לקיים דיאלוג אנושי הוא נואש ונראה כי נועד לכישלון ידוע מראש. ואף אל פי כן אל נאמר נואש.